הכרעת דין בתיק ת"ד 4232-06-11

על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 25.4.10 סמוך לשעה 12:00, נהגה הנאשמת גב' לילי מץ, ברכב פרטי ברח' חניתה בנווה שאנן, הגיעה למעבר חציה הנראה היטב לעין והמסומן בתמרורים המודיעים על קיומו, כאשר באותה עת, משמאל ביחס לכיוון נסיעתה, חצה את הכביש בתוך מעבר חציה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 מר בורסקי ארקדי, אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החציה, הנאשמת לא הבחינה בו ופגעה בו. כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל בגופו חבלות של ממש ונזקק לטיפול רפואי.

הנאשמת הואשמה איפוא בביצוע העבירות הבאות:

אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציה בבטחה - עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה; נהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה ביחד עם סעיפים 38 (2) ו- 38 (3) לפקודת התעבורה; התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף - עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום. היא הודתה בכך שנסעה ברכבה במקום ובזמן המצוינים בכתב האישום, אך כפרה באחריותה לתאונה.

להוכחת עובדות כתב האישום העידה המאשימה את הולך הרגל, בוחן התנועה מר מאיר מדגר וכן את שוטרי הסיור שהגיעו למקום בסמוך לאחר קרות התאונה.

הולך הרגל מר בורסקי ארקדי (להלן: "הולך הרגל"), הינו קשיש, בן 94, ומטעמי בריאותו הרעועה, נשמעה עדותו בביתו. הולך הרגל תיאר את התרחשות האירוע התאונתי, תוך שהוא מצייר תרשים  בו ציין היכן בדיוק קרתה התאונה. הוא תיאר את רחוב חניתה ואת מעבר החציה נשוא התאונה. לדבריו, בסמוך למקום ישנה חנות ירקות ופירות, הוא ניגש לחנות, רכש שם פירות ועשה דרכו חזרה לביתו. הולך הרגל תיאר את לול הליכתו תוך שהוא מסמן את מסלול הליכתו העובר דרך מעבר החציה נשוא התאונה. הוא חצה במעבר החציה וכמעט השלים את החציה כאשר לפתע פגעה בו הנאשמת עם רכבה. לדבריו, הנהגת יצאה מהרכב "עמדה בצד ולא עשתה שום דבר, היא עמדה ליד הרכב" (עמוד 12 שורה 2). השוטרים שהגיעו למקום תחקרו אותו והוא נלקח לבית חולים רמב"ם לקבלת טיפול רפואי (הסיכום הרפואי מביה"ח רמב"ם הוגש כראיה לחבלותיו). עוד ציין, כי לאחר האשפוז בבית חולים רמב"ם הוא עבר לבית אבות שם שהה כשישה שבועות, שלושה שבועות שכב ללא תנועה והיה צורך להאכיל אותו.

בחקירה נגדית, הבהיר לשאלות הסניגור, כי כל מה שמסר בהודעתו למשטרה הוא אמת. עוד הוסיף כי שוטר הגיע למקום כחמש דקות לאחר התאונה ורשם לדבריו "פרוטוקול". השוטר שהגיע למקום היה דובר רוסית ופנה אליו ושאל אותו שאלות. לדבריו, השוטר לא ראה את התאונה. הולך הרגל התבקש להעריך כמה אנשים היו במקום ומסר כי להערכתו היו כחמש עשרה אנשים במקום.

למקום התאונה הוזעקו שני שוטרי הסיור, השוטר ישראל יוסף והשוטר שאול רלר.

השוטר ישראל יוסף ערך דיווח על תאונת הדרכים - ת/1. בעדותו בבית המשפט הוא מסר, כי הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה ולאחר שהולך הרגל פונה מהמקום. רכבה של הנאשמת עמד על מעבר החציה. הוא התבקש ע"י הבוחן המשטרתי לסמן את מקום עמידת הרכב ועשה זאת. בחקירתו הנגדית הבהיר, כי קיבל את האירוע מהמוקד בשעה 12:20 והגיע למקום התאונה כחמש דקות לאחר מכן. במקום התקבצו סקרנים. הוא לא גבה עדות מהם כי לא היה איש שאמר שראה את האירוע, אך הוא לא ציין זאת בדוח שערך.

השוטר שאול רלר היה שותפו למשמרת של השוטר ישראל יוסף. השוטר רלר ערך דוח פעולה - ת/2 וכן סקיצה - ת/3. בעדותו בבית המשפט הוא מסר כי הוא ושותפו הוזעקו לאירוע תאונת דרכים. בשעה 12:20, הם הגיעו למקום. הרחוב היה 'מפוקק' לחלוטין עקב התאונה ונתיב הנסיעה היה חסום ע"י רכבה של הנאשמת. הם הפנו את התנועה לרח' הגליל, וקיבלו הנחיות מבוחן התנועה לסמן את מצב הרכב על הכביש. הוא ציין, כי רשם בדוח שערך את תגובת הנאשמת מפיה, הוא תר אחרי אנשים נוספים אך לא מצא. הוא הבהיר לשאלת בית המשפט כי, אכן לא רשם בדוח שערך כי ניסה לאתר עדים במקום, אך עפ"י מנהגו, כאשר הוא יוצא לאירוע תאונתי, הוא נוהג לשאול עוברי אורח, באם היו עדים לאירוע התאונתי.

בוחן התנועה מר מאיר מדקר (להלן: "הבוחן") בחן את זירת האירוע וערך מסמכים שונים, וכן צילם תמונות מזירת התאונה, צילם את מנח רכבה של הנאשמת כפי שנמצא בזירה, וכן צילם את הנזקים ברכב. הבוחן ערך ניסוי שדה ראיה עם רכבה של הנאשמת ופירט בדוח את ממצאיו. כמו כן, גבה הבוחן את הודעת הנאשמת.

הנאשמת העידה להגנתה, היא חזרה על האמור בהודעתה במשטרה ובפני השוטר רלר שאול. לדבריה, לא הבחינה בהולך הרגל משום שיצא מבין מכוניות שחנו במקום.

דיון והכרעה :

במקרה דנן, אין מחלוקת כי הנאשמת פגעה בהולך הרגל על מעבר החציה ואין מחלוקת בדבר החבלות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. גדר המחלוקת בין הצדדים, כפי שזו באה לידי ביטוי בסיכומי הצדדים, היא האם יכלה או  צריכה היתה הנאשמת להבחין בהולך הרגל, כאשר לטענתה, הולך הרגל יצא מבין רכבים אשר חנו על מעבר החציה או לפניו ולכן לא הבחינה בו.

בנוסף, נטען ע"י הנאשמת כי בתיק נפלו מחדלי חקירה קשים, לא נחקרו עדים רלבנטיים, דבר הפוגע קשות בהגנת הנאשמת וחייב להוביל לזיכויה - כך לטענת פרקליטה.

לפיכך, השאלות שתיבחנה הן:

א)      היכן בדיוק חצה הולך הרגל את הכביש.

ב)      מהו מקום הפגיעה בהולך הרגל בזירת התאונה.

ג)       האם חנו רכבים במקום, על מעבר החציה או לפניו. וככל שחנו רכבים במקום, מהי נפקות הדבר לגבי אחריותה של הנאשמת.